לך תסביר לה שהלב שלך שבור מהחברים,
וכל הגב שלך מלא בברזלים מרסיסים,
במקום זה אתה מחייך אומר: עלית עליי ממש,
כורדי מנחלאות,
אילומינטי, סדר עולמי חדש
עידן עמדי
במאמר מתארת ד"ר דנה גרוסוירט קחטן את מפת הזהויות המגדריות של הצבא והביטחון בישראל כמפגש מורכב בין זהות גברית לבין זהות צבאית. בעוד המפגש בין נשים למערכת הצבאית־ביטחונית מתאפיין בהדרה ובהרחקה מליבת העשייה, הרי המפגש בין זהות גברית לצבא וביטחון הוא בדיוק הפוך – הגבריות היא המנוע העיקרי בגיוס ובעידוד נערים להשתתף בהתלהבות בפרויקט הצבאי, ובעיקר בליבה הלוחמת שלו.
גרוסוירט קחטן מראה כיצד הצבא יוצר זהות מוחלטת בין גבריות הגמונית לבין דמות הלוחם וממזג אותן זו בזו בפסגה של היררכיית הזהויות הצבאית באופן שמניע את הנערים להתחרות זה בזה על סולמות היוקרה הגבריים שהצבא מציב לפניהם – כלומר על מקומות ביחידות העילית וביחידות הלחימה של הצבא.
למרות השחיקה במעמד החייל הקרבי בעשורים האחרונים, ואף שלצידו הופיעו גרסאות אחרות של גבריות יוקרתית – כגון הזהות הגברית הטכנולוגית – הרי שהגבריות הלוחמנית עדיין נשארה המודל המרכזי ואמת המידה של הגבריות בצבא מצד אחד, ומצד אחר מנגנון להאחרה (othering) של זהויות, כגון נשים, הומוסקסואלים, זהויות אתניות בלתי משרתות כגון חרדים וערבים, וכמובן חיילים שאינם קרביים.
מעניינת במיוחד בעבודתה של גרוסוירט קחטן היא העובדה כי גם לגבריות ההגמונית הלוחמנית יש כמה גרסאות אשר מצטלבות עם זהויות חברתיות. היא מראה כיצד בחטיבת גולני ובחטיבת הצנחנים מתפתחות שתי גרסאות של גבריות צבאית השואבות השראתן מהזהות האשכנזית והמזרחית בישראל, ומכליאות אותן זו בזו לכדי גבריות אתנו־צבאית.
דנה גרוסוירט-קחטן• Jan 23 • 8 min read
פסיפס של גבריות (צבאית)
[ לצפות בוידיאו ]
[ המאמר המלא בגלילה מטה ]
[1]Connell, 1995; Barrett, 2001; Sasson-Levy, 2003
[2] Levy, 2007, 2013; Grosswirth Kachtan & Binks, 2021
[3] Janowitz, 1976; Burk, 1995
[4] Burk, 1995; Levy et al., 2007; Levy, 2007
[5]Levy, 1998
[6]King, 2006; Levy, 2010
[7]Levy, 2010
ששון-לוי, 2006[8] ;Levy, 1998, , 2013; Cohen, 2008;
לרר, 2021[9] ; Levy, 1998 לעניין אי־השוויון; קימרלינג, 1993; בן-אליעזר, 2003 ; levy, 1998, 2007, 2016 לעניין המילטריזם.
ריבנאי-בהיר ואבידר, 2014 ; Levy et al., 2007; Levy, 2007, 2013
[9]Levy, 2007, 2013 ;Grosswirth Kachtan and Binks, 2021
לוי, 2023
[10]Enloe, 1983, 2000; Sasson-Levy, 2003; Hale, 2012
Woodword, 2003; Hockey, 2017
קפלן, 1999; שיאון, 1997
גרוסוירט קחטן, 2018, Connell, 1995; [11]Levy-Schrieber and Ben-Ari, 2000
קחטן, 2010
גרוסוירט קחטן, 2018
Grosswirth Kachtan and Binks, 2020
מבוא
הצבא נתפס כאחד האתרים המרכזיים לבניית גבריות. בישראל, החיבור בין גבריות וצבאיות העלה את הזהות הגברית של הלוחם למעמד של גבריות הגמונית. השירות כלוחם קרבי, שהוא השירות הקשה והמסוכן ביותר וזה אשר מממש את המטרה העיקרית של הצבא – לחימה, נתפס כ"גברי" יותר, זוכה ליוקרה ומציב את החייל הקרבי בראש היררכיית הסטטוסים הצבאיים.
בד בבד עם ערעור מעמדו של הצבא בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, התערער גם מעמדו של החייל הקרבי והיוקרה וההון הסימבולי שלו נשחקו לעומת מקצועות טכנולוגיים ומקצועות הצווארון הלבן.
למרות השחיקה במעמדו וביוקרתו של החייל הקרבי, הוא נשאר, כפי שאראה במאמר זה, מודל מרכזי לגבריות ולאמת מידה שמולן קבוצות שונות מבנות את גבריותן. אתחיל בהצגת הבסיס התיאורטי לדיון בגבריות, לאחר מכן אראה כיצד החייל הקרבי הוא מודל לגבריות הגמונית, ואסיים במחשבות ראשונות על הגבריות של החייל הקרבי בעקבות אירועי שבעה באוקטובר.
צבא וחברה
מאז המאה ה־18, עם היווצרות מדינת הלאום המודרנית, צבאות נחשבו למוסדות חיוניים להגדרת הישות הפוליטית והריבונית של המדינה, וכן להגדרת האזרחות. עקב כך, נכרת חוזה בין האזרחים למדינה – החוזה הרפובליקני – שלפיו בתמורה לשירותם הצבאי, המדינה תעניק למשרתיה זכויות אזרחיות, פוליטיות וחברתיות. ההנחה של החוזה הרפובליקני היא שאזרחים, כחיילים, מוכנים להקריב את חייהם ולשאת בעול הלחימה בתמורה לתגמולים בחברה האזרחית, כגון זכויות חברתיות, שיפור מעמד חברתי, הטבות כלכליות, הזדמנויות תעסוקתיות ואזרחות. מכל המקצועות הצבאיים, השירות הקרבי נחשב לביטוי האולטימטיבי של תרומה אזרחית.
מאז שנות ה־60 של המאה ה־20, רוב המדינות המערביות עברו מגיוס חובה לצבאות התנדבותיים. לצד שינוי זה, תהליכים של גלובליזציה, שלֻוו בתפיסות ניאו־ליברליות, יצרו לחץ מוכוון שוק על הצבא. שינויים אלה אתגרו את החוזה שבין המדינה לצבא, ויצרו מה שיגיל לוי מכנה, מעבר מ"צבא העם" ל"צבא שוק". תהליכים אלו הובילו לחדירת הרווח האישי לעסקת החליפין בין החיילים לצבא, שיצרה ציפייה אינדיבידואליסטית מהשירות הצבאי למלא את השאיפות והאינטרסים של הפרט, והובילה להיחלשות החוזה הרפובליקני. נוסף על כך, תהליכים אלו הובילו את הצבא לאמץ תפקידים חדשים המעודדים מעמד שווה לנשים, למיעוטים אתניים ולהומוסקסואלים, שבמשך עשורים רבים הודרו משירות צבאי, ולפיכך נמנעה מהם היכולת להמיר את מעמדם הצבאי לזכויות, לתפקידים ולכוח בספֵרה האזרחית.
אמנם ישראל לא עברה למודל של צבא התנדבותי ועדיין הגיוס בה חובה, ועם זאת, גם הצבא בישראל הושפע מאותם תהליכים. נוסף על כך, בניגוד לקונצנזוס בנוגע לצבא ולשירות הצבאי, שממנו נהנה הצבא בעשורים הראשונים של המדינה, החלה להימתח לא מעט ביקורת על חלקו של הצבא בשימור ובשעתוק אי־שוויון חברתי ועל אופייה המיליטריסטי של החברה הישראלית. השינויים במעמד הצבא הובילו לערעורו של החוזה הרפובליקני ומודל כור ההיתוך, והולידו שיחים אלטרנטיביים, שמשלבים ומדגישים תפיסות ליברליות, תועלתנות ואימוץ ציפייה אינדיבידואלית מהשירות הצבאי. עקב כך, החל להתערער גם מעמדו של החייל הקרבי, בד בבד עם העלייה ביוקרה של מקצועות טכנולוגיים ומקצועות הצווארון הלבן.
לתהליכים אלה נוספה המחאה החברתית שפרצה בתחילת שנת 2023 ושהשלכותיה לא פסחו גם על הצבא. המחאה סימנה ערעור של שני תגמולים סמליים של השירות הצבאי: זכות האזרחות הפוליטית שמוקנית בתמורה להקרבה הצבאית, וההכרה בתרומה של הקבוצה החברתית המשרתת. ערעור זה הוביל את קבוצת המחאה להתנער מהמוסכמה המיליטריסטית שמעמידה את חובת ההקרבה מעל לפוליטיקה.
למרות שחיקה זו במעמדו של החייל הקרבי, כפי שאראה, מודל החייל הקרבי נותר, לטענתי, מודל דומיננטי להגדרת הגבריות. אך תחילה אבחן את מאפייני החייל הקרבי ואת האופן שבו הם מבנים את אידיאל הגבריות.
גבריות וצבא - הצבא יעשה ממך גבר
הבניית הגבריות מתרחשת בחברה בכלל, אבל היא מקבלת ביטוי מיוחד במוסדות שנתפסים גבריים, כשהעיקרי בהם הוא הצבא. הצבא הוא מקום מרכזי לגיבוש גבריות, לא רק מפני שבעיקר גברים מאיישים אותו, אלא משום שהוא נתפס חברתית, תרבותית והיסטורית כארגון גברי הנשען על הגדרות דיכוטומיות של נשיות וגבריות.
למרות ההגדרות הרבות לגבריות הצבאית, עדיין רווח קונצנזוס על המאפיינים שלה, שהם כוח פיזי, עמידה בקשיים, התגברות על מכשולים, לקיחת סיכונים, אגרסיביות נשלטת, הטרוסקסואליות, הומופוביה, מחויבות למשימות וסיבולת פיזית ונפשית.
התפיסה של הגבריות הצבאית שואבת מרעיונות תרבותיים פופולריים על אודות חיילים, צבאות והחיים הצבאיים. לפני השירות הצבאי נחשפים הנערים למקורות מידע שונים שהם חלק מתהליך הסוציאליזציה לצבא ומהלגיטימציה למודל הגבריות הספציפי שנוצר בו. כך למשל, סדרות טלוויזיה מציגות מודל גבריות של החייל הקרבי כמי שלוקח סיכונים, כתבי עת צבאיים הפונים לנערים מספקים לקוראים מידע על אודות ההתנהלות האגרסיבית של המלחמה ושל פעולות צבאיות, רומנים מספקים רעיונות על אודות הרואיות ואומץ, וכן קלישאות מסוימות מיוחסות לשירות הצבאי, כגון "הצבא יעשה ממך גבר", ו"הצבא הופך ילדים לגברים".
בתהליך ההכשרה הצבאי נעשה שימוש לא רק בגבריות הקרבית ההגמונית, אלא בקישור בין חיילוּת גרועה לבין ה"אחר". החייל הקרבי עומד בניגוד לדימוי של ה"אחר", זה שאינו גבר "אמיתי". ערכו של הגבר עולה דרך בידולו באמצעות כינויי גנאי, קללות ושירים המשמשים לבניית דימויים של גבריות נחותה יותר, כגון גבריות הומוסקסואליות, נשית ואתנית.
הגבריות של החייל הקרבי נשענת במידה רבה על גופו, לפיכך, לעיצוב הגוף יש חלק מרכזי בהבניית החייל הקרבי. הצבא בונה מחדש את גופו של החייל בהתאם לצרכיו, ובתהליך זה הופכים החיילים לגברים. עיצוב הגוף של החייל הקרבי נעשה באמצעות משמעת, תרגילים, מבחנים והכשרות, ובסופו של דבר המבחן העיקרי של החייל הוא הקרב, שבו יש לו הזדמנות לפעול על פי סכמת הגבריות הדומיננטית. באמצעות אימון הגוף לגוף שרירי וכן נשיאת הסמלים הקרביים על הגוף: מדים, פציעות, נשק, דרגות, כומתה ותג יחידה, משקף הגוף הקונקרטי של החייל הקרבי את התואר "גבר". אם כן, מסלול ההכשרה של החייל הקרבי נתפס כבעל שני תפקידים שקשורים זה בזה ומשלימים זה את זה: הכשרת החייל לתפקיד לחימה והפיכת החייל לגבר.
הבניה של גבריות
ההיבט השני שאני מבקשת להתייחס אליו הוא המקום והמשמעות של מודל החייל הקרבי בהבניית סוגים אחרים של גבריות.
הציטוט שלהלן לקוח ממחקר השוואתי שערכתי בין חיילים ששירתו כלוחמים לחיילים ששירתו בתפקידים מגוונים בחיל המודיעין. המחקר בחן את האופן שבו החיילים תופסים ומפרשים את ההון התרבותי שרכשו בצבא ואת הפוטנציאל להמיר אותו לאזרחות. אדם, ששירת בחיל המודיעין ביחידה העוסקת בפיתוח מקורות מידע, מתאר כך את הסיבה לגיוסו למודיעין: ״זו אף פעם לא הייתה דילמה אם להיות חייל קרבי, בגלל שיש לי אסטמה זו לא הייתה אופציה, ואם אתה לא לוחם אתה הולך למודיעין.״
הנרטיב שעולה מהציטוט של אדם מאפיין את סיפור השירות של חיילי המודיעין, והוא כולל התייחסויות שונות לשירות ולחייל הקרבי. אף שאדם לא חייב לציין שלא היה יכול לשרת כלוחם, ולכאורה אין זה רלוונטי לציין איזה תפקיד הוא לא מילא, הוא בוחר לציין זאת ובכך למעשה מציג הצדקה לכך שלא שירת כלוחם.
התייחסות נוספות לחייל הקרבי עלתה באמצעות מסגור או השוואה מצד החיילים של התפקיד שמילאו בחיל המודיעין לסוגים ומאפיינים שונים של התפקיד הקרבי. למשל יובל, ששירת ביחידה 8200 באיסוף מידע, תיאר את התפקיד שלו כ"טייס בשייטת מטכ״ל". אף שמדובר במי שמשרתים בחיל שזוכה כיום ליוקרה הגבוהה ביותר, עם פוטנציאל הרווח האישי הגבוה ביותר, עולה כי הדימוי של החייל הקרבי נמצא תמיד ברקע הסיפור של השירות הצבאי שלהם.
שני הציטוטים שלהלן לקוחים ממחקר שאני עורכת בימים אלה, שבודק את השינויים בתפיסת הצבא בעקבות אירועי שבעה באוקטובר. חן, ששירת כקצין במערך מג״ל והיה מפקד טירונים, מתייחס לתגובה שקיבל מראש המכינה הצבאית שלמד בה, כששיתף אותו ברצון שלו לשרת במג״ל ולא כלוחם: ״רק אל תהיה מ״כית, זה לא גברי. ואם אתה רוצה להיות מישהו שמוביל את החברה אתה צריך להיות לוחם, אפילו אם זה טען בטנק.״
הציפייה מהגברים במכינה הייתה לשרת ביחידות מיוחדות. במקרה של חן, הפרופיל שלו לא אפשר לו לשרת ביחידה מיוחדת, אבל עדיין היה יכול לשרת כלוחם, ומכאן הציפייה שאפילו, או לפחות, ישרת כלוחם בשריון. נקודה זו, שמרמזת גם על היררכיית התפקידים הקרביים בצבא, משקפת את החיבור בין גבריות לקרביות, ואת הציפייה מגברים לשירות קרבי, לא רק כדי לשרת כלוחם, אלא גם כדי לממש את הגבריות.
הציטוט האחרון הוא מפי ינון, חרדי ששירת כמש״ק ת״ש, שמציג את תפיסתו בנוגע לגבריות:
״אני הגב, המקום המאוד יציב, המקום הלוחמני הזה, אם צריך להתמודד עם החוץ זה המקום שלי... יודע לרוץ, לדעת מה אני רוצה לעשות ולעשות את זה, אני יודע שיש משימה ואני עושה אותה בצורה הכי טובה שיש... חדור משימה וחדור מטרה.״
ינון שירת בתפקיד שנתפס נשי ונושא בחובו מאפיינים נשיים של דאגה וטיפול. לצד הצגה של תפיסה מגדרית מורכבת שעלתה בריאיון עימו, הן מתוקף התפקיד שמילא בצבא והן בתפיסה הליברלית שביטא בנוגע לנשים, הציטוט משקף תפיסה מסורתית של גבריות. הגבריות שהוא מתאר כוללת מאפיינים של חייל קרבי, כגון לוחמנות, סיבולת, עמידה במשימה וחוסן. השילוב בין תפיסה מורכבת של גבריות לתפיסה מסורתית משקף מצד אחד תהליך של שינוי בתפיסות מגדריות, בעיקר ביחס לנשים, אך לצד השינוי ניכרת עדיין אחיזה חזקה במאפיינים ובציפיות של גבריות מסורתית.
בחזרה
למעלה
מקורבנוּת לסוכנוּת
ההיבט השלישי שאני מבקשת לבחון הוא הגוף – מאפיין מרכזי של החייל הקרבי. המלחמה שפרצה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר הובילה להיקף נפגעים חסר תקדים. הפציעות אינן רק פציעות בגוף אלא גם בנפש. ואמנם, גם לנפש יש משמעות וחשיבות ביחס לגבריות, אך כאן אציג כמה מחשבות ראשונות בנוגע לגוף ולמה שקורה לגבריות כשהגוף נפצע.
השיח על הפצועים מקבל כיום יותר מקום מאשר בעבר, אבל עדיין, או כרגע, ההתייחסות לפציעה נעשית בחיבור ישיר לפעולה הצבאית של הפצוע, והפציעה מוצגת כגבורה ולא כקורבנות. ביטוי לכך עולה בדברים של אלון כץ, שבמשדר מיוחד ב־ynet לציון שנה לשבעה באוקטובר שעסק בהתמודדות של הפצועים, אמר: ״כל עוד אני חבוש, מתייחסים אליי כאל גיבור מלחמה.״ הפציעה בשלב הזה לא פוגעת בגבריותו אלא מסמלת את יישום הגבריות בלחימה. לאורך המשדר, לצד נוכחותו באולפן והפציעה הניכרת בעינו החבושה, הוצגו ברקע תמונות משירותו הצבאי.
בדבריו הוא מעלה את החשש בנוגע לעתיד כשהוא אומר: ״ברגע שהתחבושות ירדו, אני חושב שהסטירה האמיתית תבוא." למה הוא מתכוון? מה יקרה כאשר יראו בגופו הפצוע, שכעת מקושר ישירות לקרב, רק גוף פצוע.
כדי לעמוד על החשש שאלון מעלה, אני מבקשת לסיים בציטוט מתוך השיר ״לדפוק ת'ראש״, מהאלבום החדש של עידן עמדי:
״אז אתה נגרר לתל אביב לאיזה בר, חמוש בכובע שיסתיר מה שאפשר,
אתה מבין את הטעות רק כשמישהי ניגשת לוקחת נשימה, טוענת מונולוג, אומרת:
׳מה תגיד באמת נפצעת? כי אתה נראה חזק, והצלקות האלו, אמא, כאילו ציירו לך על היד, וכל הרשת מרימה לך, צ׳אק נוריס מפוחד, יאללה אל תהיה כבד, זה בטוח קצת נחמד.'
לך תסביר לה שהלב שלך שבור מהחברים, וכל הגב שלך מלא בברזלים מרסיסים, במקום זה אתה מחייך אומר: עלית עליי ממש, כורדי מנחלאות, אילומינטי, סדר עולמי חדש.״
בהמשך לדברים של אלון כץ, אפשר לראות בשיר שהתפיסה של הגוף החסון והחזק מעוגנת עמוק בתפיסת הגבריות. הצלקות מסמלות הישגים, והן קישוט ולא סמל לאובדן; הגוף נראה חזק, ולכן אינו מסמל כאב, לא פיזי – של הגב המלא ברסיסים, ולא נפשי – של הלב השבור.
התפיסות החברתיות שמקבלות ביטוי בדבריה של האישה שניגשת לחייל הפצוע משקפות את שימור הגבריות של החייל הקרבי כגבריות האידיאלית, ואת הציפייה מהחייל להישאר "גבר" גם לאחר פציעה. לצד זאת, השיר עצמו משקף ומשתף קונפליקט, התמודדות, קושי וכאב שהם פרטיים ואישיים, אך גם חברתיים ותרבותיים. יש להמשיך ולבחון את ההשפעות שיהיו למלחמת שבעה באוקטובר על אידיאל הגבריות, ואם וכיצד יאותגר בעקבותיה מודל הגבריות ההגמונית.
"גם אם אינך מתעניינת במלחמה, המלחמה מתעניינת בך"
מאז שבעה באוקטובר, ולמעשה הרבה לפני כן, נשים בישראל – מחצית מאוכלוסיית המדינה – חיות תחת משטר בלתי דמוקרטי. החלטות גורליות של חיים ומוות, אלימות והרס, מתקבלות מעל ראשיהן, מבלי שהן יכולות לממש את זכותן הדמוקרטית הבסיסית להשפיע על גורלן. זהו משטר שאינו רואה אותן, אינו מחשיב אותן, אינו מתחשב במצבן, ובוודאי שלא בנקודת מבטן. אימהות לחטופות ולחטופים זועקות את כאבן לנוכח בניהן ובנותיהן הנמקים ונמוגים בשבי, מבלי שתהיה להן השפעה כלשהי על שיקולי הממסד הביטחוני־מדיני, שכשל כישלון קטסטרופלי בהגנה על אזרחיו ואזרחיותיו, ועדיין ממשיך לקבור אותם עמוק במנהרות של עזה.
לכן התנועה הפמיניסטית הישראלית חייבת להתגבר על הרתיעה הטבעית והמובנת שלה מכל עיסוק ומגע עם מנגנוני הפעלת האלימות המאורגנת. נשים אינן יכולות להסתפק במעמד של קורבנות האלימות – עליהן להיות מעורבות עמוקות ולהיות חלק משפיע במערכת זו, לא בשם אידיאל מופשט של "גיוון", ולא כדי לשפר את יעילותה. הן חייבות להיות שם כדי להגן על עצמן מפני ההרס והאלימות שהמערכת הזו מחוללת בחייהן. הדרך היחידה להתגונן מפניה היא לשלוט בה – לרכוב על גב המפלצת ולרסן אותה. ואת זה אפשר לעשות רק מבפנים, כחלק אינהרנטי ממוקדי הכוח והפעלת האלימות.
"נשים, שלום וביטחון" הייתה נכונה כמסגרת ראשונית בתחילת שנות האלפיים. כיום, לנשים ישראליות הנעדרות ביטחון, המסגרת דורשת עדכון. השיח הביטחוני החסר בארגוני זכויות הנשים מתנקז לשתיקה שיש בה השלמה עם הסדר הקיים. השתיקה מפקירה את הזירה הביטחונית להשפעתן של זהויות הדורשות עוד ועוד אלימות בלתי מרוסנת, ומבקשות לשקע את החברה הישראלית במצב מלחמה אין־סופי. כל עוד ארגוני זכויות הנשים, ונשים בכלל, לא יתבעו סדר ביטחוני חדש, לא יציעו מתווים מדיניים בעלי רכיבים צבאיים וביטחוניים, וימשיכו לעסוק רק באוטופיות שלום, הן ימשיכו להותיר את הזירה כמעט ריקה לטובת ההגמוניה השלטת, זו שנכשלה כישלון חרוץ בשבעה באוקטובר
פרקים
מבוא
צבא וחברה
גבריות וצבא
פסיפס של גבריות
גבריות בעקבות שביעי באוקטובר