משוקעות מסוג II: 

הצבא משקיע ומערב את כל הזהויות באלימות מאורגנת ומקודדת

​

סכסוך הזהויות היהודיות יצר רובד נוסף של מעורבות עמוקה ומעשית שלהן בסכסוך היהודי-ערבי. הסכסוך הפנימי בין הזהויות לא רק הגדיר את ההשתייכות הזהותית, אלא גם הביא לשעבוד כלל הזהויות במעורבות עמוקה בפרקטיקות של אלימות מאורגנת – כלומר, בפרקטיקות הצבאיות – ואף מעבר לכך, במשטרי ההצדקה שלהן.

בניגוד להבטחות הגלומות במודל "צבא העם", שלפיהן הצבא יהווה מרחב מפגש שוויוני בין כל הזהויות בחברה הישראלית, הרי שמראשית דרכו הוא מצא פתרון לבעיית המפגש המתוח  בין הזהויות היהודיות המבודלות באמצעות חלוקת עבודה אתנו-צבאית. הכוונה היא ליצירת רשתות מוסדיות-צבאיות מבודלות על בסיס זהויות אתניות.

משטר הזהויות הראשון בצה"ל התגבש סביב משטר הקב"א[3] – מערכת המיון הראשונית שעל בסיסה התבצעה חלוקה אתנו-צבאית ברורה לשני פלחי תפקידים מובחנים והיררכיים. מצד אחד הצבא הרואי – מערך תפקידים ויחידות אשר שיקפו התנדבות, תרומה, לחימה, גבריות, שנתפס כחוד החנית של העשייה הצבאית והוקצה בעיקר לבני הזהות הפועלית ולמעמד הבינוני האשכנזי. מצד שני צבא החובה  – מערך תפקידים נמוכי סטטוס, שחוקים ונטולי הילה הרואית, שהתבסס על גיוס חובה וכפייה, ושיועד בעיקר ליהודים יוצאי ארצות ערב.

החל מתקופת הקיטוב הגדול, וביתר שאת משנות ה-90, הצבא ניהל את המתחים הקיצוניים בין הזהויות החברתיות ושמר מפני גלישת סכסוך הזהויות לתוכו על ידי יצירת רשתות מוסדיות פנים-צבאיות נפרדות לכל זהות[4]. כל רשת אתנו-צבאית כזו לא רק סיפקה מרחב השתייכות צבאי מובחן ההולם את הקודים של הזהות ומתרגם אותם לפרקטיקה צבאית, אלא גם שימשה מסלול למוביליות בתוך הזהות עצמה. כך, הצבא הכיל את המתחים בין הזהוית על ידי ארכיטקטורת כח אדם של  הפרד ומשול: כל זהות משתלבת במסגרת שמתאימה לה—לשפה שלה, לקודים שלה ולמסלול הקידום הפנימי שלה—אך בסופו של דבר, כולן מחוברות יחד ברשת תפקודית אחת, שמטרתה המרכזית הפעלת אלימות מאורגנת כלפי הערבים.

אפשר לתאר היווצרות של מספר רשתות זהות אתנו-צבאיות בצבא:

צבא השיטור הקינטי: כולל רשתות מוסדיות צבאיות העוסקות בתחזוקת הכיבוש פנים אל פנים - מג"ב,  חטיבות הבט"ש והגנת הגבולות, מיליציות מתנחלים, מנהל אזרחי, ועוד. הרשתות השונות המרכיבות את צבא השיטור הקינטי כוללות את זהות הימין – מזרחי -מאמין (ימ"מ) שכונו בעבר גם צווארון כחול[5]. כמו גם מיחידות מתנחלים סמי צבאיות, ויחידות מעורבות המהוות בית לזהות הפמינסטית-מילטריסטית אשר רואה בשירות ביחידות הגנת הגבולות את פסגת הישגיה[6].

צבא השיטור הקיברנטי: רשת מוסדית-צבאית העוסקת בכיבוש מרחוק על ידי  מעקב חודרני באמצעי טכנולוגיה גבוהה.  מאויישת ברובה הגדול על ידי צעירי וצעירות המעמד הבינוני -חילוני – ליברלי -משכיל, או בכינויה הזהות שאין לה שם[7].

צבא ההתקפה השילובי: רשת משולבת הכוללת את "מערך החוד", החטיבות והיחידות המיוחדות, חיל האוויר, וכן יחידות מעקב ניטור ותקיפה מרחוק של אגף המודיעין בצה"ל, השב"כ והמוסד. כל אלה מחוברים ברשת קטלנית מבוססת בינה מלאכותית (AI), המחברת  פונקציונלית  בין האליטות של הרשת המתנחלית, הימ"מ, והזהות שאין לה שם, ומהווה נקודת מעבר הכרחית במוביליות הפנים זהותית שלהן.

צבא שימור גיוס החובה: צבא שקולט ומעסיק את עודפי  כח האדם  משלושת הרשתות, ואשר עיקר יעודו הוא שמירה על לגיטימיות מודל גיוס החובה. משוקעות בו בתוכו זהויות שוליים דרך פרוייקטים סימבוליים של שילוב בצבא - חרדים, זהות ימ"מ, עולים חדשים, ערבים, אתיופים, מוגבלים ונשים מזהויות מוחלשות.

אם כן, צה"ל שומר מפני גלישת סכסכוי הזהות לשורותיו על ידי פרקטיקה של הפרד-שלב. הוא מאפשר רשתות מוסדיות פנימיות אשר מהוות חלק ממסלול המוביליות של הזהויות, ואף מתנהלות ומוצדקות על ידי קודים אתנו צבאיים של הזהות –  כלומר הפרקטיקות הצבאיות הנקוטות בתוך אותה רשת זהותי-צבאית מקודדות בשפות של הזהויות עצמן. כך למשל אלאור עזריה פועל ומצדיק את מעשיו כנקמה באוייבי ישראל, צעירות חילוניות ליברליות פועלות צבאית בתחזוקת הכיבוש ומצדיקות את מעשיהן בקודים פמיניסטיים של "אשה ראשונה, פורצות דרך, ויכולות הכל" טייסים וטייסות ואנשי הטכנולוגיה,  מדברים על מעשי ההרג ההמוניים שלהם בשפה של סטרטאפים טכנולוגיים, ומפקדי  וקציני יחידות החוד מאפשרים ענידת תגי משיח, תפילות המוניות, ושימוש בסמלי נקמה דתיים כחלק מהתוכנית המבצעית שלהם[8].

כל זה מתחזק את הסכסכוך על ידי שיקוע ומעורבות המונית של הזהויות הראשיות בישראל בפרקטיקות של אלימות מאורגנת – כל זהות לפי דרכה ולשונה מקדדת, מכחישה ומצדיקה את הפעלת האלימות בשפות הקוד של הזהות, ויותר מכך, בעלת מוטיבציה להשתתף כדי לזכות במוביליות ויוקרה ברשתות המוסדיות של הזהות. מערכת משוקעות זו מאפשר בסופו של דבר לכל הזהויות להשתתף בשמחה ובששון בתחזוקת הסכסכוך. כל השפות מקדדות את הצד השני כאוייב בלבד, ואת הפרקטיקה הצבאית כבלתי נמנעת.